כיום על פני הגלובוס מדינות רבות הבינו את משמעותו של פיתוח בר קיימא ,sustainable development - הינו פיתוח העונה על צרכי ההווה מבלי להתפשר על יכולתם של הדורות הבאים לענות על צורכיהם, זהו פיתוח שיכול להתקיים לאורך זמן רב יותר כיוון שהוא אינו פוגע בבסיס המשאבים שהוא נשען עליהם.
לאסטרטגיה זו קמו מבקרים שטוענים כי האסטרטגיה של "פיתוח בר קיימא" מתייחסת לאידיאל של "צדק בין דורי" ובעוד התייחסות , לדור הנוכחי דלה מאוד.
טיפול והתייחסות לדור הנוכחי הכוונה, למדינות מתפתחות ומדינות עולם שלישי, התחייבות לטפל בבעיותיהן הנוכחיות הקרטיות, לפני חשיבה על אידיאולוגיות עתידיות .
לאור אי הצדק המשווע הקיים בין מדינות על פני הגלובוס כיום והאדישות הקיימת לגבי הרעיון של קביעת חוקים בינלאומיים לשמירת איכות הסביבה למען הדורות הבאים נראה מעט פגום מיסודו , כאשר לא נעשה שום דבר לעוניים של אנשים החיים כיום בימינו אנו בארצות מתפתחות.
התל"ג השנתי לנפש בכמה ממדינות העולם השלישי שווה בערכו למחיר ארוחה במסעדת יוקרה במדינות המערב .
פערים אדירים:
לאסטרטגיה זו קמו מבקרים שטוענים כי האסטרטגיה של "פיתוח בר קיימא" מתייחסת לאידיאל של "צדק בין דורי" ובעוד התייחסות , לדור הנוכחי דלה מאוד.
טיפול והתייחסות לדור הנוכחי הכוונה, למדינות מתפתחות ומדינות עולם שלישי, התחייבות לטפל בבעיותיהן הנוכחיות הקרטיות, לפני חשיבה על אידיאולוגיות עתידיות .
לאור אי הצדק המשווע הקיים בין מדינות על פני הגלובוס כיום והאדישות הקיימת לגבי הרעיון של קביעת חוקים בינלאומיים לשמירת איכות הסביבה למען הדורות הבאים נראה מעט פגום מיסודו , כאשר לא נעשה שום דבר לעוניים של אנשים החיים כיום בימינו אנו בארצות מתפתחות.
התל"ג השנתי לנפש בכמה ממדינות העולם השלישי שווה בערכו למחיר ארוחה במסעדת יוקרה במדינות המערב .
פערים אדירים:
"על פי דו"ח של פיתוח האנושות לשנת 2002 שפרסם החודש האו"ם, הכנסת המאיון העליון בעולם - כ-60 מיליון בני אדם - שווה לזו של יותר מכ- 5.3 מיליארד בני אדם הנמנים על העשירונים התחתונים. כמו כן, הכנסתם של 25 מיליון האמריקנים העשירים ביותר שווה להכנסתם של 2 מיליארד האנשים העניים ביותר בעולם. האו"ם העריך, כי בשנת 1999, נכסיהם הכוללים של שלושת המיליארדים הגדולים ביותר בעולם עלו על הכנסותיהם השנתיות של 600 מיליון האנשים העניים ביותר. הדו"ח הוסיף שפער ההכנסה בין המדינות העשירות למדינות העניות ביותר באפריקה שמדרום לסהרה התרחב בשנים האחרונות. הוא גם הצביע על ירידה בפער בין מספר מדינות מתפתחות, הכוללות את הודו וסין, למדינות העשירות ביותר.
"את השיטפון בניו-אורלינס אפשר היה למנוע באמצעות השקעה קטנה בביצור החופים והסכרים. ארגון יעיל של פינוי היה משאיר בחיים את מאות הקורבנות של ההוריקן קתרינה. אבל אילו נפלה אותה קתרינה על הונדורס הענייה, היו קורבנות האדם שלה נמנים במאות אלפים." (סבר פלוצקר)
הגדרה שהוצעה ע"י הכלכלן הנורווגי Ger Asheim (1995) היא: "הדרישה שהדור הנוכחי ינהל את מצאי משאבי הטבע שברשותו כך שאיכות החיים הממוצעת הניתנת להשגה בדור הנוכחי תהיה ברת השגה גם בדורות הבאים".שני מאפיינים של הגדרות אלו הן: (1) שוויוניות בין-דורית. (2) שוויוניות תוך-דורית.
כלומר: פיתוח בר קיימא הוא מושג של שוויוניות ולא של יעילות. אולם רצוי, כמובן, שהשוויוניות תהיה ברמת איכות חיים גבוהה ולא נמוכה.
ואילו בעולם של ימינו לא ניראה כי יש שוויוניות. תרבות הצריכה במערב אינה קרובה להיות בת קיימא ואילו במדינות עולם שלישי קשה לדבר על צריכה, אלא על הישרדות. ישנם פערים עצומים בכל תחומי החיים בין המדינות המפותחות למתפתחות. הרעיון של צדק בין דורי הנו חסר משמעות לגבי ארצות מתפתחות , החייבות לטפל בבעיותיהן הנוכחיות לפני שיתפנו לאידיאולוגיות עתידיות .
הבסיס לרעיון זה רעוע גם במערב , לאור אי הצדק המשווע הקיים בין אנשים החיים היום והאדישות הקיימת לגבי תופעה זו .
הרעיון של קביעת חוקים בינלאומיים לשמירת איכות הסביבה למען הדורות הבאים נראה פגום מיסודו , כאשר לא נקבעו חוקים המתייחסים לעוניים של אנשים החיים כיום .
אסטרטגיית פיתוח בת קיימא היא אומנם דבר דחוף. יישום אסטרטגיה זו עולה המון כסף. אינני חושב כי יש לחייב עסקים אשר אולי נלחמים על חייהם ליישם צורת פיתוח זו.
להערכתי הממשלה צריכה להוביל אסטרטגיה זו בראש ובראשונה ע"י חינוך נכון, ע"י דוגמא אישית, חוקים וע"י מענקים לעסקים שמיישמים אסטרטגיה זו.
תרבות מול קידמה:
לצד חשיבות שימור "המגוון הביולוגי" חשיבות שימור "המגוון התרבותי" (שפה, לבוש, מנהגים וכד') הוא חשוב הוא חלק בלתי נפרד מהמושג תיירות בת קיימא.
תיירות בת קיימא "מתנגשת" עם מספר מגמות כלכליות עכשויות אשר אינן תואמות את המונח בר קיימא. מגמות כגון:
מגמתיות של גלובליזציה אשר מובילה לסטנדרניזציה של מוצר והפחתת השפעתם של שוני תרבותי וגיאוגרפיה. מגמה זו מאיימת על המגוון.
צמיחתם של תאגידים בין לאומיים, גם היא מהווה איום פוטנציאלי למושג תיירות בת קיימא.
"במקרה של שני המגמות הנושא המהותי הוא איבוד השליטה המקומית, משהו שלעיתים קרובות נראה כמו אחד העקרונות המנחים של תיירות בת קיימא".
"את השיטפון בניו-אורלינס אפשר היה למנוע באמצעות השקעה קטנה בביצור החופים והסכרים. ארגון יעיל של פינוי היה משאיר בחיים את מאות הקורבנות של ההוריקן קתרינה. אבל אילו נפלה אותה קתרינה על הונדורס הענייה, היו קורבנות האדם שלה נמנים במאות אלפים." (סבר פלוצקר)
הגדרה שהוצעה ע"י הכלכלן הנורווגי Ger Asheim (1995) היא: "הדרישה שהדור הנוכחי ינהל את מצאי משאבי הטבע שברשותו כך שאיכות החיים הממוצעת הניתנת להשגה בדור הנוכחי תהיה ברת השגה גם בדורות הבאים".שני מאפיינים של הגדרות אלו הן: (1) שוויוניות בין-דורית. (2) שוויוניות תוך-דורית.
כלומר: פיתוח בר קיימא הוא מושג של שוויוניות ולא של יעילות. אולם רצוי, כמובן, שהשוויוניות תהיה ברמת איכות חיים גבוהה ולא נמוכה.
ואילו בעולם של ימינו לא ניראה כי יש שוויוניות. תרבות הצריכה במערב אינה קרובה להיות בת קיימא ואילו במדינות עולם שלישי קשה לדבר על צריכה, אלא על הישרדות. ישנם פערים עצומים בכל תחומי החיים בין המדינות המפותחות למתפתחות. הרעיון של צדק בין דורי הנו חסר משמעות לגבי ארצות מתפתחות , החייבות לטפל בבעיותיהן הנוכחיות לפני שיתפנו לאידיאולוגיות עתידיות .
הבסיס לרעיון זה רעוע גם במערב , לאור אי הצדק המשווע הקיים בין אנשים החיים היום והאדישות הקיימת לגבי תופעה זו .
הרעיון של קביעת חוקים בינלאומיים לשמירת איכות הסביבה למען הדורות הבאים נראה פגום מיסודו , כאשר לא נקבעו חוקים המתייחסים לעוניים של אנשים החיים כיום .
אסטרטגיית פיתוח בת קיימא היא אומנם דבר דחוף. יישום אסטרטגיה זו עולה המון כסף. אינני חושב כי יש לחייב עסקים אשר אולי נלחמים על חייהם ליישם צורת פיתוח זו.
להערכתי הממשלה צריכה להוביל אסטרטגיה זו בראש ובראשונה ע"י חינוך נכון, ע"י דוגמא אישית, חוקים וע"י מענקים לעסקים שמיישמים אסטרטגיה זו.
תרבות מול קידמה:
לצד חשיבות שימור "המגוון הביולוגי" חשיבות שימור "המגוון התרבותי" (שפה, לבוש, מנהגים וכד') הוא חשוב הוא חלק בלתי נפרד מהמושג תיירות בת קיימא.
תיירות בת קיימא "מתנגשת" עם מספר מגמות כלכליות עכשויות אשר אינן תואמות את המונח בר קיימא. מגמות כגון:
מגמתיות של גלובליזציה אשר מובילה לסטנדרניזציה של מוצר והפחתת השפעתם של שוני תרבותי וגיאוגרפיה. מגמה זו מאיימת על המגוון.
צמיחתם של תאגידים בין לאומיים, גם היא מהווה איום פוטנציאלי למושג תיירות בת קיימא.
"במקרה של שני המגמות הנושא המהותי הוא איבוד השליטה המקומית, משהו שלעיתים קרובות נראה כמו אחד העקרונות המנחים של תיירות בת קיימא".
