תיירות וסביבה, תיירות בת קיימא!

" ראי אדמה כי היינו בזבזניים עד מאוד" הוא הפתיח בשירו של טשרניחובסקי המתאר בצורה נוגעת ללב את מרבית הפיתוח האנושי בעולם. קל לנו מאוד להזדהות עם הנזקים כאשר מדובר באזורים תעשייתיים עשנים ומזהמים, נוח להזדהות עם הבזבוז שבכריתת יערות, קשה יותר להבחין בבזבוז המשווע כאשר מדובר באתרי תיירות יפיפים שנבנים באתרי טבע ראשוניים במטרה להנעים לנו את עודף הזמן ההולך וגדל בעולמנו המתועש.

מהי תעשיית התיירות?

"תעשיית התיירות הינה אוסף הפרטים, הפירמות והחברות, הארגונים והממשלות העוסקים באספקת צרכיו של התייר" "תעשיית התיירות העולמית נחשבת לענק הכלכלי של המאה ה-21 המהווה אחד מתעשיית הייצוא המרכזיות במרבית המדינות, התורמת באופן ישיר ועקיף לכלכלות העולם ולכלכלות הלאומיות יותר מ-10% מהתוצר, מהשקעות ההון והמיסוי. השפעת הענף ניכרת במדינות רבות כמקור ליצירת תעסוקה , לשיפור התשתיות המקומיות לעידוד ופיתוח תעשיות נלוות אחרות.למרות זאת , תעשיית התיירות היא אחת מהתעשיות הרגישות ביותר לסיכונים והשפעות סביבתיות מאחר שהיא מונעת מכח עקרון הביקוש." (רשתי, 2001)

תעשיית שירותים זו אחראית תעשיית התיירות לכ- 12% מהתל"ג העולמי, תעשיית התיירות נסמכת על משאבים טבעיים והיא מונעת בעיקר מאינטרס כלכלי, אך גם חברתי היא תורמת לשלום, לערוב וקירוב תרבויות. תעשיית התיירות העולמית עם הכניסה למילניום השלישי מצביעה על שינוים בהרגלי הנסיעה והעדפות היעדים. מנתוני ארגון התיירות העולמי – WTO בשנת 2000 היו כ- 700 מיליון תיירים בעולם שהוציאו יותר מ- 478 מיליארד דולר. עד שנת 2010 על פי התחזיות מספר התיירים הולך להכפיל את עצמו ולהגיע למספר עצום של כ- 1.5 מיליארד תיירים בשנה.

 "דו"ח בורנטלנד (World commission on Environment and Development, 1987) מגדיר בר קיימא כ: "פיתוח הממלא את צרכי הדור הנוכחי מבלי להתפשר על יכולתם של הדורות הבאים למלא אף הם אחר צרכיהם". הראשון שעמד על הקשר בין תיירות לסביבה היה קריפנדורף שבשנת 1975 כתב ספר בשם "זוללי הנוף" ועורר את דעת הקהל במרכז אירופה לנזק הסביבתי הגדול שנגרם כתוצאה מהתפתחות בלתי מרוסנת של התיירות. יונגקה (1980) מבחין בין תיירות "רכה" לתיירות "קשה". תיירות "רכה" – תיירות ידידותית לסביבה ומתחשבת בה. תיירות "קשה" – תיירות לא מרוסנת, פותחה ללא פיקוח, פגיעתה בסביבה רעה ולעיתים אינה ניתן לתיקון. במונח "תיירות בת קיימא" החלו להשתמש מסוף שנות ה-80, למרות זאת המונח "תיירות ירוקה" (green tourism) היה נפוץ יותר באותה תקופה. המונח תיירות ירוקה משקף את העניין בנושאים סביבתיים. תיירות ירוקה הייתה מבוססת על צמצום הנזק הסביבתי מתיירות ומיקסום היתרונות הסביבתיים מהתיירות. החל משנות ה-90 המוקדמות המונח "תיירות בת קיימא" נהיה נפוץ יותר. ב- 1987 הוכנס לשימוש המושג "פיתוח בר-קיימא" ע"י הועדה העולמית לתכנון הסביבה שעיקרו: כי על הפיתוח להיות מתון ומבוקר המוותר במודע על ניצול מלא של פוטנציאל המשאבים למען יעדים ארוכי טווח.

1992 – ועידת האו"ם לענייני סביבה ופיתוח עסקה גם בנושא "תיירות בת קיימא". העיסוק בנושא בה כתוצאה מכך שתנועת התיירות הפכה לתיירות המונית המתרכזת בעונות בוערות דבר שיצר לחץ על הסביבה והביא לפתרונות שפגעו בסביבה,
לדוגמא: בעיית האכסון נפתרה ע"י הקמת חניונים – זוהי עיר של קרונות מגורים נגררים המחוברים לרשת חשמל ומים, ניתן להשיג גם מצרכים פשוטים, מסעדות ומקומות בידור, לאחר העונה – האזור מתרוקן. כנ"ל מרינות. בחופי הרחצה צפיפות ופעילות בעונת הקיץ הוקמו בתי מלון ענקיים. באזורי ההרים – עם התפתחות התחבורה התפתח בהם ישוב דליל ומפוזר של פנסיונים ובתי נופש קטנים. ספורט הסקי – גרם לכריתת יערות לצורך בנית מסלולי גלישה, הקמת רכבלים. התוצאה השחתת הנוף הטבעי. ארצות מרכז אירופה התעוררו הראשונות לבעיה. לדברי כרמית פינץ-קדמי, אחראית התכנון במשרד התיירות, מכיוון שתחום התיירות מאגד מרכיבים שונים מכל תחומי החיים - הוא חייב לאמץ את כללי הפיתוח הבר-קיימא.

כאמור "תיירות בת קיימא" זאת אסטרטגיה בתכנון ומדיניות של תיירות שמטרתה – לשמור על משאבי התיירות לדורות הבאים. תוך טיפול בשלושה מימדים:
1. כלכלה – הבטחת רווח כלכלי לעסקי התיירות לאורך שנים, בעזרת תכנון, ובקרה, שיווק נכון, ייחודיות, מקוריות ופיתוח מוצרים חדשים.
2. המימד הסביבתי- "התיירות עושה שימוש במגוון של משאבים טבעיים ובמצבים רבים מוצר הליבה של יעד הוא משאב טבעי כזה או אחר. יחד עם זאת , כמו שתיירות יכולה לספק כלכלה רציונאלית להגנה על אותם משאבים, היא יכולה להוות איום להישרדותם."יצירת תיירות שתמזער את הנזקים הסביבתיים ע"י: חסכון באנרגיה, מיחזור תוך שימוש בטכנולוגיה – מימד זה יוצר חיסכון כלכלי בטווח הארוך.
3. המימד החברתי- החברה חייבת להיות מעורבת בפיתוח ובעסקי התיירות וכך תרוויח לדורות, תקרב בין תרבויות ותתרום לשלום. רצוי לפתח תיירות במימדים קטנים ולא תיירות המונית, בכדי שיהיה יתרון תחרותי לאיכות ולא לכמות. הקונספט המרכזי של תיירות בת קיימא זהו הרעיון של "כושר נשיאה" (carrying capacity) כושר הנשיאה של יעד, אתר או מחוז מתייחס ליכולת לספוג תיירים מבלי לגרום להידרדרותו. כלומר: קיבולת קשורה ליחסי הגומלין בין התייר למשאבי התיירות.הגדרת כושר נשיאה: כמספר מקסימאלי של אנשים היכולים לעשות שימוש ביעד/ אתר מבלי לגרום לשינוי בלתי קביל בסביבה הפיזית ומבלי לגרום לירידה באיכות החוויה של המבקר.כושר נשיאה נשמר על ידי שמירה על כללים:

א. ברמה הפיסית:

1. רמה נאותה של צפיפות.

2. רמה שבה מערכות אקולוגיות נשמרות ללא נזק.

3. שימור של צמחיה ובעלי חיים.

4. רמה נאותה של זיהום אויר , רעש ומים.

5. ניקיון כללי.

6. אטרקטיביות הנוף כולל איכות ואופי העיצוב האדריכלי.

ב. ברמה הכלכלית:

1. רמה של תיירות אשר תספק רמה אופטימאלית של תועלות כלכליות.

2. רמה של תעסוקה בתיירות אשר תתאים לקהילה המקומית.

ג. ברמה החברתית – תרבותית:

1. רמה של פיתוח תיירותי אשר יכולה להיספג ללא גרימת נזק לאורח החיים והפעילות של הקהילה המקומית.

2. רמה של תיירות אשר תאפשר שימור של מונומנטים אומנותיים,תרבותיים, מנהגים, מסורת ואמונה ללא פגיעה בהם.

העקרונות המנחים לפיתוח בר קיימא של המועצה לנסיעות ותיירות, מתבססת על מסמך הצהרת ריו, לסביבה ופיתוח. ומשם לקוחים העקרונות "לפיתוח תיירות בת קיימא"- ע"פ (WTTC) המועצה לנסיעות ותיירות:

נסיעות ותיירות צריכים לעודד אורח חיים בריא ופרודוקטיבי, בהרמוניה עם הטבע.

 נסיעות ותיירות צריכים לתרום לשימור, הגנה ושיקום של המערכת האקולוגית על פני כדה"א.

 על נסיעות ותיירות להתבסס על פיתוח בר קיימא.

 אומות צריכות לפעול לקידום מערכת כלכלית פתוחה שבה מסחר בינלאומי ונסיעות ותיירות יוכלו לקחת חלק על בסיס בר קיימא.

נסיעות ותיירות, שלום, פיתוח וסביבה תלויים אחד בשני.

פרוטקציוניזם במסחר, נסיעות ותיירות צריך להישמר או להשתנות.

 הגנה על הסביבה צריכה להיות חלק אינטגראלי מתהליך פיתוח תיירות.

 נושא פיתוח התיירות צריך להתבצע במעורבות של אזרחים, כאשר הפתרונות צריכים להתבצע ברמה המקומית.

 על מדינות להודיע אחת לשנייה על אסונות טבע שיכולים לפגוע באזורי תיירות או בתיירות עצמה.

 נסיעות ותיירות צריכים ליצור תעסוקה לנשים ואוכלוסיה מקומית (ילידים) למשך הזמן הארוך ביותר שניתן.

על פיתוח תיירות להכיר ולתמוך בדתם, תרבותם ואינטרסים של הילידים.
 תעשיית התיירות מחויבת לכבד את החוקים הבינלאומיים לשמירה על איכות הסביבה.