תעשיית התיירות העולמית נחשבת לענק הכלכלי של המאה ה-21.
"תעשיית התיירות הינה אוסף הפרטים, הפירמות והחברות, הארגונים והממשלות העוסקים באספקת צרכיו של התייר" ההגדרה המקובלת כיום לתיירות היא של האו"ם הכוללת קריטריונים של מטרת הביקור, אורך השהייה ומרחק. תיירות לפי הגדרת האו"ם: יציאה מהבית מתוך כוונה לחזור אליו, בניגוד להגירה למטרות מגוונות כאשר ההיעדרות אינה קטנה מ- 24 שעות ואינה עוברת פרק זמן שמעל 12 חודשים. הכסף המוצא במשך ההיעדרות הוא כסף שהובא מארץ המוצא ולא הושג ביעדים המתויירים.
תעשיית התיירות מהווה אחד מתעשיית הייצוא המרכזיות במרבית המדינות, התורמת באופן ישיר ועקיף לכלכלות העולם ולכלכלות הלאומיות כ- 12% מהתוצר, מהשקעות ההון והמיסוי, כיום אחראית תעשיית התיירות לכ- 11.7% מהתל"ג העולמי. השפעת הענף ניכרת במדינות רבות כמקור ליצירת תעסוקה , לשיפור התשתיות המקומיות לעידוד ופיתוח תעשיות נלוות אחרות.
למרות זאת , תעשיית התיירות היא אחת מהתעשיות הרגישות ביותר לסיכונים והשפעות סביבתיות מאחר שהיא מונעת מכח עקרון הביקוש. תעשיית התיירות נסמכת על משאבים טבעיים והיא מונעת בעיקר מאינטרס כלכלי, אך גם חברתי היא תורמת לשלום, לערוב וקירוב תרבויות. על פי ארגון התיירות העולמי בשנת 2000 היו כ- 700 מליון תיירים בעולם שהוציאו יותר מ- 478 מיליארד דולר. עד שנת 2010 על פי התחזיות מספר התיירים הולך להכפיל את עצמו ולהגיע למספר עצום של כ- 1.5 מיליארד תיירים בשנה.
התיירות במדינות מתפתחות:מנתוני ארגון התיירות הבינלאומי, www.unwto.org ,במשך שנות ה-90 התיירות למדינות מתפתחות הייתה משמעותית וגוברת. בשנת 2000 מדינות מתפתחות קיבלו 292.6 מליון תיירים, זוהי עלייה של כמעט 95% משנת 1990. המדינות הפחות מתפתחות (LDCs’ ) קיבלו 5.1 מליון תיירים בינלאומיים בשנת 2000 והשיגו עלייה קרובה ל-75% משנת 1990. מתוך 697 מליון תיירים בינלאומיים בשנת 2000, 42% בקירוב לוקחים חלק במדינות מתפתחות. בשנת 1973, חלקם של מדינות מתפתחות בתיירים הבינלאומיים היה רק 20.8%. נכון לשנת 2000 חלקם הוכפל ל- 42% או למעט יותר מ- 300 מליון תיירים.
כ- 0.7% ממבקרים אלו נוסעים למדינות פחות מתפתחות (LDCs’ ) מדינות מתפתחות מקבלות 30% בקירוב מהוצאות התיירים בארצם, בעוד מדינות פחות מתפתחות מקבלות 0.5% .
"תעשיית התיירות הינה אוסף הפרטים, הפירמות והחברות, הארגונים והממשלות העוסקים באספקת צרכיו של התייר" ההגדרה המקובלת כיום לתיירות היא של האו"ם הכוללת קריטריונים של מטרת הביקור, אורך השהייה ומרחק. תיירות לפי הגדרת האו"ם: יציאה מהבית מתוך כוונה לחזור אליו, בניגוד להגירה למטרות מגוונות כאשר ההיעדרות אינה קטנה מ- 24 שעות ואינה עוברת פרק זמן שמעל 12 חודשים. הכסף המוצא במשך ההיעדרות הוא כסף שהובא מארץ המוצא ולא הושג ביעדים המתויירים.
תעשיית התיירות מהווה אחד מתעשיית הייצוא המרכזיות במרבית המדינות, התורמת באופן ישיר ועקיף לכלכלות העולם ולכלכלות הלאומיות כ- 12% מהתוצר, מהשקעות ההון והמיסוי, כיום אחראית תעשיית התיירות לכ- 11.7% מהתל"ג העולמי. השפעת הענף ניכרת במדינות רבות כמקור ליצירת תעסוקה , לשיפור התשתיות המקומיות לעידוד ופיתוח תעשיות נלוות אחרות.
למרות זאת , תעשיית התיירות היא אחת מהתעשיות הרגישות ביותר לסיכונים והשפעות סביבתיות מאחר שהיא מונעת מכח עקרון הביקוש. תעשיית התיירות נסמכת על משאבים טבעיים והיא מונעת בעיקר מאינטרס כלכלי, אך גם חברתי היא תורמת לשלום, לערוב וקירוב תרבויות. על פי ארגון התיירות העולמי בשנת 2000 היו כ- 700 מליון תיירים בעולם שהוציאו יותר מ- 478 מיליארד דולר. עד שנת 2010 על פי התחזיות מספר התיירים הולך להכפיל את עצמו ולהגיע למספר עצום של כ- 1.5 מיליארד תיירים בשנה.
התיירות במדינות מתפתחות:מנתוני ארגון התיירות הבינלאומי, www.unwto.org ,במשך שנות ה-90 התיירות למדינות מתפתחות הייתה משמעותית וגוברת. בשנת 2000 מדינות מתפתחות קיבלו 292.6 מליון תיירים, זוהי עלייה של כמעט 95% משנת 1990. המדינות הפחות מתפתחות (LDCs’ ) קיבלו 5.1 מליון תיירים בינלאומיים בשנת 2000 והשיגו עלייה קרובה ל-75% משנת 1990. מתוך 697 מליון תיירים בינלאומיים בשנת 2000, 42% בקירוב לוקחים חלק במדינות מתפתחות. בשנת 1973, חלקם של מדינות מתפתחות בתיירים הבינלאומיים היה רק 20.8%. נכון לשנת 2000 חלקם הוכפל ל- 42% או למעט יותר מ- 300 מליון תיירים.
כ- 0.7% ממבקרים אלו נוסעים למדינות פחות מתפתחות (LDCs’ ) מדינות מתפתחות מקבלות 30% בקירוב מהוצאות התיירים בארצם, בעוד מדינות פחות מתפתחות מקבלות 0.5% .
